כיתת קק"ל, סופ"ש פנימיה והבחירות שבדרך

הפעם פוסט מעט ארוך בשלושה נושאים חשובים (לדעתי לפחות)

משרד המנהל החדש:
ביומיים האחרונים העברתי את המשרד שלי לכיתת קק"ל הממוקמת מעל הסובה של צפית. קיבלתי עצה טובה כיצד להתמודד עם אתגר מסוים והרווחתי יותר משתכננתי.

הנוף מכיתת קק"ל של צפית יפהפה!

האתגר היה להתמודד עם עשרות התלמידים הפוקדים את הכיתה מסיבות שונות: לחלקם יש "חלון" במערכת, חלקם מבריזים וחלקם החליטו שזהו המקום הטוב ביותר להדליק סיגריה (אסור בהחלט בצפית וגורר השעיה מידית!)
בקיצור, הכיתה הממוקמת במרכז בית הספר הפכה למוקד עלייה לרגל, ולא תמיד מסיבות טובות וחיוביות.

המאמצים להתמודד עם התופעה כללו בעיקר הרחבת נוכחות המורים בעת ההפסקות ופטרולים שלי ושל חברי צוות נוספים בעת השיעורים - אבל זה לא הספיק.

החלטנו לאתגר את החשיבה המקובלת, שמקומם של המורים בכיתות, בחדרי המורים ובמשרדים, ויצאתי אחר כבוד עם שולחן, מחשב וכבל מאריך ליום עבודה בחוץ.

למותר לציין שהמעשנים נעלמו. אני לא תמים, ובטוח שמצאו מקום אחר להרעיל בו את עצמם, אבל לפחות זה לא באמצע בית הספר...

כנראה נצליח לדחוק את המעשנים לשוליים. האם נצליח למנוע לחלוטין?

כמה מילים עקרוניות על מניעת עישון, אלכוהול, סמים וכיו"ב: המטרה של כל התכניות השונות והמגוונות בבתי הספר ובישובים היא לייצר נורמה של אי שימוש בחומרים ממכרים. הרעיון הוא לחזק את הרוב המבקש להשאר "נקי" ולהפנות אנרגיות טיפוליות ומשמעתיות לקבוצה שלא הצלחנו להציל...

בהקשר הזה, ראויה לציון תלמידה מקסימה מהחטיבה העליונה שאמרה לי ביום השני לשבתי במשרדי החדש: כמה כיף כאן...עכשיו אפשר לשבת ולהנות בלי ריח הסיגריות הנורא..."

בין לבין, היו לי שיחות מרתקות עם מורים ותלמידים, כמה ישיבות חשובות ואפילו שיעור היסטוריה עם כיתת חמניה. מזג האוויר שיחק לידי ואני מחכה להמשך המיקום מחדש בשבוע הקרוב.

סופ"ש פנימייה:
מבלי משים הגיע עוד אירוע שיא של בית הספר - סוף השבוע של חברת הנעורים, הידועה בשמה "הפנימייה". הגעתי למופע הערב של מרחב במה שהתקיים על רמפת הטעינה של המטבח. ממש "החצר האחורית" של צפית. הערב הוקדש לעובדים ה"שקופים" שמפעילים את צפית: השומר, המגישה במטבח, המנקים והחצרן ונעשה בהומור, בטוב טעם ועם כבוד רב.

כבוד לעובדי צפית!

שמחה גדולה כל כך יש בפנימייה שלנו שפשוט נהניתי לבקר אותם אחרי ארוחת שישי מדושנת.

יש בזה גם מסר: הפנימייה היא חלק מצפית ולא מסגרת חינוכית המתקיימת במקביל. כמה שנהדק את הקשרים כן ייטב לנו ובוודאי גם לתלמידים.

הבחירות שבדרך:
להודות על האמת - לא שמחתי על הבחירות שנחתו עלינו, ובכלל לא בשל נטייה פוליטית כזו או אחרת.
הטרידה אותי הסיבה. לא השתכנעתי שבחירות הן מחויבות המציאות, וכתוצאה מכך התחלתי להטריד את עצמי במיני מחשבות חינוכיות: כיצד נציג את הבחירות בפני התלמידים? כיצד נצליח להפוך את הבחירות הללו לשיעור לחיים על דמוקרטיה? איזה מסר חיובי נביא בפני תלמידינו?
בקיצור...לא התלהבתי מההזדמנות.

לשמחתי, למנהל בית ספר אין את הפריבילגיה להיות פסימי לאורך זמן, ולכבוד חנוכה המתקרב בצעדי ענק נזכרתי באימרתו של א.ד. גורדון: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".

כל אחד הוא אור קטן?

אותו המסר, נוגע אפילו יותר, מצוי בשירו של נתן יונתן, "לאור הנר". שיר נוגה ומקסים שבו נשזרת התקווה כנשמת אפו של האדם והיא זו המאירה אותנו כל פעם מחדש.

שיהיה לנו רק טוב!

לְאור הַנֵּר/ נתן יונתן
	וְכָךְ הָאִישׁ יָצַר אֶת דְּמוּת הַנֵּר:  מִן הַחֵמָר לָקַח לוֹ חֵלֶב רַךְ וְחִוֵּר  וְאֶל תּוֹכוֹ אֶת פְּתִיל חַיָּיו חִבֵּר  וְאָז הָיָה הַנֵּר שָׁלֵם.  בְּאֵשׁ קְטַנָּה הִדְלִיק אוֹתוֹ וּכְמוֹ אָדָם:  תָּמִיד עַד תֹּם בָּעַר בַּחוֹשֶׁךְ לְאִטּוֹ,  לוֹהֵט וּמְהַבְהֵב כְּמוֹ נִשְׁמַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב. אוֹהֵב אֶת מַעְגַּל הַפַּרְפָּרִים,  זוֹלֵג הַחֵלֶב כִּדְמָעוֹת עַל הַסְּפָרִים,  עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר.  חַיָּל בְּאָהֳלוֹ אֶת הַמִּכְתָּב גּוֹמֵר.  וּבְלֵיל סַעַר מְאֻחָר,  כְּשֶׁרְעָמִים נוֹפְלִים בַּחֲשֵׁכָה וְלא רוֹאִים שָׁמַיִם,  לא כּוֹכַב זוֹהֵר,  אָז מַדְלִיקִים אֶת שְׁאֵרִית הַנֵּר  וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁהָעוֹלָם יָשׁוּב וְיִתְבַּהֵר.