יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

עוץ לי גוץ לי

אי שם באוגוסט האחרון התבקשתי לקיים את הדיון הראשון שלי כמנהל צפית. הנושא היה "מסיבות".
כבוגר החינוך העירוני: כתלמיד, כמורה וכמנהל לא הבנתי במה מדובר. מה פתאום בתי ספר עושים מסיבות? מה זה המסיבות האלה? ולמה לכל הרוחות מעוררות המסיבות כל כך הרבה רגשות?

יש הלילה מסיבה?

לקח קצת זמן והבנתי את ההיסטוריה הארוכה של המסיבות בצפית. את האידאל (ליצור בתוך בית הספר אלטרנטיבה לתרבות הנוער), את המסורת (כיף, שיגועים ופריצת גבולות), ואת עשרות הדילמות הנובעות מקיומן של המסיבות בתוך בית הספר.

בשנה שעברה התחולל משבר, לא הראשון מסוג זה, כאשר חניכים שלנו נתפסו שותים במהלך אחת המסיבות. ההחלטה הגורפת הייתה להעביר את המסיבות לשעות אחר הצהריים, ולקראת שנת הלימודים הנוכחית לקיים מהלך חינוכי מקיף לקידום אווירה ותרבות אחרים בצפית.

צילום אילוסטרציה-לא מצפית
עבדנו על זה בצורה מאד אינטנסיבית: גייסנו עשרות תלמידים מהגוף הבוגר, הכנו יחד איתם פעילויות וסדנאות לכל חניכי בית הספר שהועברו בימי מוקד שקראנו להם "הנושא המשותף", המשכנו לעבוד עם החניכים הבוגרים וגם עם חניכים מחטיבת הביניים, הבאנו את הנושא לפורום המחנכים ועוד ועוד.

הפוטנציאל של התהליכים הללו הוא ענק, ובעיקר לכינונם של ערוצי הדברות חדשים ומאתגרים בין ילדים למבוגרים בצפית. גם "מגילת צפית" שהזכרתי בפוסט הקודם קשורה לנושא זה. בפועל, הצלחנו לייצר "באז" גדול בקרב התלמידים שלנו ואמירות חד משמעיות שנועדו לשמר את המסורת הנהדרת של המסיבות בצפית.

שיא ראשון בתהליך הזה הוא מסיבת הגוץ (גוף צעיר=חטיבת הביניים) שתתקיים ממש הערב. עברנו אתגרים גדולים לקראתה ואפילו נקטנו מהלך לא פשוט מול שכבת ט' ומנענו מנציגי השכבה להופיע על הבמה במסיבה.
אין לי ספק שתהיה מסיבה משובחת - הראשונה שלי בצפית. כל הצוות החינוכי של החטיבה יהיה נוכח, כמו גם סיירת הורים, השיטור הקהילתי וסיירת של חניכים בוגרים שיסייעו לנו לשמור על הסדר.

ואיך אני יודע שאנחנו בדרך הנכונה? קראו בבקשה הודעה שעברה בוואטסאפ של הכיתות בחטיבת הביניים. ההודעה נשלחה ע"י חניכים והגיעה אלינו באקראי:

גוצניקים יקרים...
הודעה זו נועדה כדי להעביר את המסר הבא: די לשתייה, די לעישון ודי להפרת הכללים בצפית!
אנו רוצים לשמור על רוח צפית בדיוק כמו שכנראה גם את/ה רוצה. זה חשוב לנו, לכם ולבאים אחרינו! 
צפית תמיד הייתה ונחשבה לבית ספר מיוחד וייחודי שתומך מאוד מעבר ללימודים גם בפן החברתי והיצירתי ואסור לנו להרוס את זה!!
כבר נפוצות שמועות על טטניקים, חתניקים ואפילו זיניקים שהולכים לשתות ולעשן בזמן המסיבה ותלמידים אלו הולכים להרוס לכל תלמידי צפית כיום ובהמשך  (וגם לעצמם..) את חווית הביתיות והכיף בצפית! וזהו יהפוך לעוד סתם בית ספר תיכון רגיל.....
המסיבות בצפית מגבשות הן בין התלמידים והשכבות והן בין התלמידים והצוות החינוכי, וגם הן עוזרות לפתח יצירתיות ולמצוא כשרונות חדשים בעצמך ובאחרים.
אז רגע לפני שאתם מוציאים את הבקבוק או הסיגריה תחשבו ותהיו כנים עם עצמכם האם באמת אתם רוצים לעשות את זה? איך אתם רוצים לראות את השנים הבאות בצפית? איזו תדמית אתם רוצים שיהיה לבית ספר שלנו? 

אנא העבירו הודעה זו ועזרו לנו לעשות שינוי ולהחזיר את צפית לימיה הטובים. 
תודה על עזרתכם במאבק לשמירה על רוח צפית!!!
תקראו ותעבירו ממש חשוב!


עם רוח גבית כזאת, איך אפשר שלא להצליח?
סוף שבוע נעים,
גיא
גוץ מוצלח!

יום ראשון, 23 בנובמבר 2014

למה ומדוע?

בפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בבית ספר, בקושי בן שש, לא הצלחתי להבין מילה ממה שאמרו המורים והתלמידים. הייתי בטוח שלעולם לא אבין מה קורה סביבי.

כמה שנים מאוחר יותר, חשבתי שספר עדיף על כל שיעור בבית הספר.

מישהו זוכר אותי?

וכיום, כשאני צועד כל בוקר לעבודה, אני מבין שאין נושא שמרתק ומאתגר אותי יותר מאשר חינוך, ובכל העולם הרחב של החינוך אני בוחר להיות מנהל צפית.
לא האדם החשוב ביותר בבית הספר, ובוודאי לא המקצועי ביותר, אלא זה שניתנה לו הזכות להוביל את כתיבת הסיפור של צפית בשנים הללו.

שלום, קוראים לי גיא ישראלי, ואני מנהל צפית.

הבלוג הזה, שפתחתי אותו ברגשות מעורבים, נועד לעשות שני דברים חשובים ודבר אחד כיף:
החשוב הראשון: לספר לקהילה של צפית על בית הספר הנהדר שלנו
החשוב השני: להגביר את השקיפות של צפית ולהפוך אותנו למעורבים יותר בקהילה
הכיף: לשתף בחוויות שלי בצפית, במחשבות שלי ובאופן שבו אני רואה את הדברים - בקיצור, לדבר עלי:)

כמה דברים אפשר לראות כשמסתכלים במראה?
אז מה יעמוד על סדר היום?
אכתוב על תהליכים שקורים בצפית, כמו התסיסה המרהיבה של חדוות היצירה בכל הנוגע לתרבות צפית ול"מגילת צפית".
אכתוב על ענייני היום-יום כמו ההצגה שצפינו בה או הישיבות הפדגוגיות.
אכתוב על דברים שמרגשים אותי, כמו מורה שהוציאה תפוח מהתיק לחניך רעב, ועל דברים שמרגיזים אותי כמו שפה מכוערת או זלזול.

אנסה שיהיה מעניין.